יונג הבין אינטואיטיבית עוד מגיל צעיר שבנפש יש שאיפה טבעית אל הנשגב (הנומינוזי).
התכחשות למרכיב הזה בנפש מהווה גורם לרבים מהסימפטומים בתרבות המערבית מזה דורות ומתעצמת בעידן המדעי.
הוא היה מוכן לשלם מחירים יקרים על תפיסתו זו כולל הדחה ממעגל הקולגות שבו היה לו מעמד מכובד.
המשבר שנתעורר בו, דחף אותו עוד יותר לצאת למסע אל העולם הפנימי העשיר בדרך של כניסה אל מצבי תודעה טרנסיים, מהם הוא שאב ידע וגם התמודד עם כוחות נפש עוצמתיים ומאיימים בבליעה ובפירוק.
את החזיונות וההנחיות שפגש, הוא העביר באופן שמתייחס אליהם כתוכן רוחני-דתי עמוק וחשוב אל ספר בעל כריכת עור אדומה. כשרונו בכתיבה ובציור והידע הרב שכבר היה לו מהיותו איש ידע מעמיק, תרמו כולם ליצירה המרשימה שהוא קרא לה "הספר החדש" ושנכתבה כולה בשפה הלטינית, כדי להעניק לה עוד יותר את המשמעות הטרנס-פרסונלית  שיונג חש שעליו למסור לעולם.
הספר האדום היווה בהמשך קרקע עשירה להבנת הנפש ובניית התיאוריה של הארכיטיפים, האלכימיה והאידיבידואציה.
הספר מציג מסע בלתי מתפשר אל מעמקי הלא מודע והוא מהווה השראה והכוונה לאלה שנמשכים לחקור את נפשם הם בדרך של מפגש ישיר עם כוחות הנפש הארכיטיפיים ובראשם הסלף (ארכיטיפ כל הארכיטיפים).